27/12/2016
מרתק!!!
היום לפני 92 שנה (26.12.1924):
יום הולדתו של סא"ל אלי כהן ז"ל.
מאת ד"ר רוית גור-לינדנברג הרצאות וימי עיון
דקות אחדות לפני הוצאתו להורג בככר העיר בדמשק, בידיים רועדות, כתב אלי כהן את מילותיו האחרונות לאשתו נדיה ובני משפחתו;
"נדיה יקירתי, משפחתי היקרה, אני כותב אליכם מילים אחרונות אלה בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים. אני מבקש מאשתי שתסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו... נדיה יקירתי, רשאית את להינשא שנית, למען יהיה אב לילדינו... אני מבקש לא להתאבל על העבר אלא לפנות אל העתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעליית נשמתי. שלכם, אלי".
אלי כהן נולד במצרים בשנת 1924.לאחר מלחמת העצמאות עלו בני משפחתו ארצה ואלי נותר במצרים שם עסק בפעילות מחתרתית ציונית; סייע למשפחות יהודיות אשר ביקשו לצאת לישראל והיה חבר במחתרת היהודית שהיתה מעורבת במה שנודע כ"עסק הביש במצרים" – במרכזו עמדה חשיפת רשת טרור יהודית במצרים, שהפעיל אגף המודיעין של ישראל, כדי לחבל ביחסי מצרים עם ארצות המערב, במיוחד עם ארה"ב ובריטניה. הרשת, שנעצרה במצרים ב-1954, תכננה להטמין פצצות בבתי קולנוע, במשרדי הדואר ובמקומות נוספים בקהיר ובאלכסנדריה, כדי ליצור רושם שווא שהונחו בידי פעילי טרור מצרים. היעד האסטרטגי היה ביטול הפינוי הבריטי המתוכנן של תעלת סואץ. בישראל סברו אז כי הפינוי הבריטי יקל על מצרים להפעיל לחץ בעתיד. אלי כהן היה אחד מעצורי הפרשה, אך לאחר חיפוש שנערך בביתו, שוחרר מחוסר ראיות. בחרדה עצומה עקב אלי אחר חבריו העצורים ושמע אודות מסכת העינויים הקשה, שעברו. אלי היה מעתה, בחזקת חשוד בעיני המצרים, על אף העובדה שלא נמצאו ראיות כנגדו. למרות זאת, המשיך אלי בפעילותו המחתרתית ורק בשנת 1957, לאחר מבצע קדש, עלה לישראל.
באביב 1963 הצטיירה סוריה כמדינה הערבית התוקפנית ביותר אשר לא החמיצה כל הזדמנות לעימות עם ישראל. מצב זה יצר את הצורך בשתילת סוכן ישראלי מוכשר בדמשק. אלי כהן היה האיש המתאים למשימה שכזו; במאי 1960 לאחר שאלי כהן נמצא מתאים לגיוס החלה הכשרתו במערך ההדרכה של יחידה 188. אלי היה אז נשוי טרי לנדיה, ובעת ההדרכה נולדה בתם הבכורה סופי. בינואר 1961 נשלח אלי לארגנטינה כדי לבסס בה את סיפור חייו החדש כערבי ארגנטיני ממוצא סורי, בשם כמאל אמין טאבט, ולהשיג זהות חדשה ותעודות חדשות בהתאם. בקור רוח ובכישרון גדול נטמע המרגל הישראלי בלב-לבה של החברה הערבית-הסורית בבואנוס איירס. קסמו האישי, ביטחונו, תבונתו וארנקו הפתוח תמיד, משכו אליו עד מהרה מספר גדול של אישים ערבים, מהחשובים ביותר בבואנוס איירס. עד מהרה נעשה אלי כהן דמות מוכרת.
השלטון בסוריה התאפיין בחוסר יציבות מתמדת; לאורך השנים החל מ 1948 התחוללו בסוריה הפיכות צבאיות רבות. הוצאות להורג בככר השוק בדמשק הפכו לעניין שבשגרה; רודנים סורים, אוייבי המשטר ומרגלים, הועלו לגרדום בידי כתת יורים לעיני ההמונים. ב-28 בספטמבר 1961 הגיע הקץ לקיומו של הקע"מ – הקהיליה הערבית המאוחדת, אותו איחוד בין סוריה למצרים בין השנים 1958-1961. איחוד זה נוצר כצעד הראשון לקראת הקמת אומה כלל ערבית אחת. האיחוד התפרק בעקבות ההפיכה שבוצעה בסוריה ב- 1961.
בסוף שנת 1961 היה אלי כהן ערוך ומוכן להישלח לסוריה כלוחם מטעם יחידה 188 באמ"ן; ב-10 בינואר 1962 נכנס אלי כהן בפעם הראשונה לסוריה. בדמשק הסואנת, לא קשה היה להיטמע בהמון אך אלי כהן ביקש את ההיפך הגמור. הוא רצה להתבלט ובהקדם; שכר וילה מפוארת ברובע הסמוך למפקדת הצבא הסורי בדמשק, ובקרבת בית האירוח הרשמי של ממשלת סוריה, שגרירויות זרות ומעונותיהם המפוארים של ראשי המשטר ועשירי הסוחרים של דמשק. מיד עם הגיעו הטמין את כל הציוד החשאי בביתו, ובכדי למנוע סיכונים מיותרים, נמנע מלהעסיק משרתים שעלולים היו לחשוף אותו. הגעתו של כהן היתה בסמוך להתפרקות הקע"מ; מצב זה היה ללא ספק לטובתו. ראשי המדינה החדשים חיפשו בלהיטות אחר מקורות כוח חדשים. כמאל אמין טאבט היה האיש הנכון בזמן המתאים. במהרה נסללה דרכו אל חוגי השלטון בסוריה.
מעמדו החדש של טאבט אפשר לו לספק אינפורמציה רלוונטית ביותר בכל הנוגע להתפתחויות בזירה הפוליטית והצבאית בסוריה. בפגישותיו עם קציני צבא בכירים ואנשי ממשל, היה עד לאופן ניהול התעמולה הרדיופונית, לתסיסה ההולכת וגוברת בצבא הסורי ולהשפעתה העולה של מפלגת הבעת'.
ושוב היה עד להתחוללותן של הפיכות צבאיות בסוריה; ב-8 במרס 1963 ובחודש יולי של אותה שנה. ידידיו הטובים והקרובים ביותר של המרגל הישראלי, תפסו עתה עמדות מפתח בצבא ובממשל הסורי, והוא היה אורח של קבע בכנסים החשובים של מפלגת הבעת'.
הידיעות השונות בנושאים צבאיים שהעביר לישראל היו בעלות חשיבות מכרעת; אף סוד מהסודות הכי כמוסים של הצבא הסורי לא נעלם מעיניו.
טאבט השמיע דברים שנעמו לאוזני שומעיהם בסוריה, כינה את ישראל כ"אויב השפל ביותר של הלאומנות הערבית". דבריו אלה, אשר היו חדורי קנאות לאומית, הם אשר איפשרו את ביקוריו בביצורים הסורים בגבול ישראל, ואת עדותו לקיומם של מצבורי הנשק ותוכניות ההתקפה וההגנה של הצבא הסורי.
בשנת 1963 נולדה בתם השניה של אלי ונדיה; איריס, ובנובמבר 1964 נולד בנם, שאול. אלי הביע את כמיהתו לשוב אל חיק משפחתו וחזר ואמר "בקרוב אסיים את שליחותי, בשנה הבאה אחזור לישראל ולא אפרד עוד מהמשפחה". בסוף נובמבר של אותה השנה נפרד מבני משפחתו לנסיעה נוספת. נדיה לא תיארה לעצמה כי זוהי פרידתם האחרונה.
ב-1964 העביר מידע חשוב אודות הפעילות הסורית להטיית מקורות הירדן, דבר שאפשר לישראל לסכל את המהלך הסורי. באותה שנה, החלו לחשוד בסוריה, כי מרגל ישראלי פועל בתוך הממשל הסורי, היה זה, לאחר שאחד מהקצינים הבכירים במערך שירותי הביטחון הסורי הבחין בכך שכמעט כל החלטה שנתקבלה בממשלת סוריה, משודרת למחרת ב"קול ישראל" בערבית.
בסתיו 1964 נעשו מאמצים רבים לגלות משדרים חשאיים בעזרת ציוד סובייטי, אך לשווא. ב-7 בינואר 1965 נערכה החלפת הציוד הישן של צבא סוריה במכשירי קשר סובייטים חדשים. לשם כך נדרשה יממה של דממת אלחוט. ואז, בדממת אלחוט זו, קלטו משדרי הצבא הסורי שידור אחד ויחיד; היה זה שידורו של המרגל הישראלי.
ההנהגה הסורית כולה הוכתה בתדהמה! אך הראיות היו חד משמעיות.
אלי כהן עבר עינויים אכזריים ביותר בבית הסוהר בדמשק. ב-24 בינואר 1965 התפרסמה בדמשק ההודעה על מעצרו של הסוכן הישראלי וכהן הוגדר כשליח השטן. בישראל נעשה כל מאמץ למנוע את פרסום הידיעה בדבר מעצרו של כהן בדמשק, בניסיון להצילו. בני משפחתו הוכו בתדהמה לנוכח הידיעה הקשה; נדיה אשתו נותרה נדהמת והמומה. מעולם לא ניחשה את האמת לגבי בעלה, הגם שקיננו בליבה חשדות בדבר עיסוקו האמיתי.
בישראל החל מאמץ קדחתני; טובי עורכי הדין גוייסו לעניין אך לא עלה בידם לסייע. הסורים היו נחושים לדחות כל הצעה מצד ישראל. ב-18 במאי לפנות בוקר, נלקח אלי כהן כשהוא לבוש גלימה שחורה, אל ככר הקדושים במרכז דמשק. לאחר שכתב מכתב אחרון לבני משפחתו, ולאחר שנפגש עם הרב של דמשק, הרב אנדובו, הוצא להורג בתלייה. אלי כהן הפך לגיבור לאומי. רף הדרישות הגבוה אשר נדרש ממנו בתוקף תפקידו במוסד הוא אשר הוליך אותו אל מותו. שמו של אלי כהן נותר חקוק כאחד מגיבורי המוסד הישראלי. בן 40 במותו.
לפני ההוצאה להורג, הרב הראשי של הקהילה היהודית בדמשק הרב אנדובו, נשא תפילה אחרונה עם אלי כהן בו אמר גם “קדיש” לעילוי נשמת אביו, ביקש אלי כהן מהרב אנדובו שיספר לבני משפחתו כי מילא חובתו עד תום ונשאר נאמן לעמו ולארצו עד הרגע האחרון.
לוי אשכול, שהיה ראש ממשלת ישראל בעת מלחמת ששת הימים אמר כי "מעשיו של אלי כהן חסכו למדינת ישראל חטיבות רבות של חיילים, והמידע שהביא לפני מלחמת ששת הימים היה מידע שלא יסולא מפז, והביא לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים".
בשיא פעילותו היה כהן מועמד לתפקיד תת שר ההגנה הסורי.
ד"ר רוית גור היא מומחית ומרצה בנושא שבויי צה"ל במדינות ערב.
הערה/הארה:
חלק מהמקורות מציינים את יום הולדתו של אלי כהן ב-6 לדצמבר וחלק ב-26. בתקופה ההיא רישום תאריך הלידה לא היה מדוייק, מסמכים רבים אבדו או נשרפו כאשר היהודים ברחו והגיעו לישראל.
Ravit Gur-lindenberg
