13/08/2026
חמישידע | מאחורי הקלעים של עולם האדריכלות
#05 Starchitects
יש בעולם האדריכלות קבוצה מיוחדת של אדריכלים שקיבלו כינוי כמעט הוליוודי:
Starchitects
שילוב של שתי מילים:
Star + Architect
אדריכלים שהפכו לשמות מוכרים בכל העולם.
בעבר, אדריכלים היו לרוב אנשי מקצוע שפעלו מאחורי הקלעים. הם יצרו מבנים חשובים ומשמעותיים, אבל הציבור הרחב לא תמיד הכיר את שמם.
בסוף המאה ה־20 חל שינוי משמעותי.
התקשורת, הגלובליזציה והתפתחות התיירות הפכו מבנים מסוימים לאטרקציות בינלאומיות — והאדריכלים שתכננו אותם הפכו בעצמם לדמויות מוכרות.
המבנה כבר לא היה רק מקום.
הוא הפך לסמל.
אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר היא מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, שתכנן האדריכל פרנק גרי. המבנה הפך לא רק לאייקון אדריכלי, אלא גם לכלי ששינה את התדמית של העיר כולה והביא אליה מבקרים מכל העולם.
גם האדריכלית זהא חדיד הפכה לאחת הדמויות המזוהות ביותר בעולם האדריכלות, בזכות שפה ייחודית של תנועה, זרימה וקווים שנראו במשך שנים כמעט בלתי אפשריים לביצוע.
אבל תופעת ה־Starchitects מעוררת גם שאלה מעניינת:
האם אדריכלות צריכה בכלל להיות אייקון?
האם הרצון ליצור מבנה מרשים ובלתי נשכח לא עלול לבוא על חשבון התפקיד הבסיסי של האדריכלות — לשרת את האנשים שמשתמשים בה?
אני חושבת שלא.
לא כל מבנה צריך להיות אייקון ולא כל מקום זקוק לאדריכלות שמושכת תשומת לב.
אבל לצד האדריכלות היותר "יומיומית" שמשרתת צרכים פונקציונליים, יש מקום גם לאדריכלות שהיא יצירת אמנות.
אנשים מגיעים לבילבאו והולכים לראות את הגוגנהיים, בדיוק כפי שהם מגיעים לפירנצה כדי לראות את פסל דוד של מיכלאנג'לו.
בשני המקרים מדובר ביצירה שהפכה לסמל תרבותי — כזו שמעוררת רגש, סקרנות ומחשבה.
אדריכלות לא תמיד חייבת רק לפתור בעיה.
לפעמים היא יכולה גם לרגש, להפתיע וליצור חוויה שנשארת איתנו הרבה אחרי שעזבנו את המקום.
נתראה שבוע הבא באותו יום ובאותה שעה 🤍
