כשאני חושבת על הבית שגדלתי בו אני לא חושבת בהכרח על פנים הבית, אלא על המרחבים שהקיפו אותו. הקיבוץ שלי נבנה על צוק שצופה אל הכינרת ומצוקי האון, ו"ביום טוב" אפשר לראות מהמצפה שלנו את החרמון המושלג ואת מגדל האוניברסיטה של חיפה.
הבית הקיבוצי היה קטן וצנוע והשטח שמחוצה לו, לא היה תחום בשום צורה כך שכל יציאה מהבית הייתה יציאה לטיול. בקיץ היינו יורדים לבוסתן לקטוף תאנים וסברס, והשתדלנו להיזהר מחזירי בר מזדמנים. החורף הביא איתו את הירוק והיינו מוסקים זיתים, טובלים במעיינות חמים שרק אנחנו הכרנו ונהנים מפריחת השקדיות במטע. בתור ילדה כל גיחה מהבית הייתה אל שפע של טבע ישראלי מגוון, שראיתי בו את החצר האחורית שלי וחלק אינטגרלי מהבית.
הדרך בה גדלתי מתבטאת בעבודתי כמעצבת גנים ומתכננת נוף. אני רואה את הגינה כהרחבה של מרחב המחייה המשפחתי. אני נותנת חשיבות רבה להתאמת האלמנטים השונים - פינות ישיבה ואירוח, אזורי משחק לילדים, מטבח חיצוני, בריכה ועוד, לצרכים המדויקים של המשפחה מה שמוביל לשימוש רב יותר בגן, ונותן תחושה של שטח מחייה רחב יותר.
החיים קרוב לטבע גרמו לי לאהוב את הצומח הארצישראלי ולהתמחות בו. בגינות שאני מעצבת, אני נותנת דגש על כך שהצמחייה תהיה מזוהה והרמונית עם האזור בו אנו חיים. האקלים, סוג הקרקע, פיזור האור וסוג הצמחייה משתנים מגינה לגינה ובעיצוב שלי אני מתייחסת לחומרים ולצמחיה השכנה כדי לקבל גן הרמוני שמשתלב עם הסביבה. הגינות מתאפיינות בשימוש חכם ויצירתי בצמחיה מקומית, צמחי תועלת, ובצמחים חזקים וחסכוניים במים. אני מתאימה את הצמחייה לעונתיות המשתנה, מה שנותן חיים לגינה ומייצר עניין בכל עונה ועונה.
