"בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה את מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה, ז)
אי שם בשלהי הקריירה התקשורתית שלי, ערכתי את עמודי החדשות של העיתון הנפוץ במדינה, יחד עם חבורה של אנשים חכמים להפליא, רגישים וחדים. ערב ערב הנחנו את סולם הערכים שלנו בצד, וישבנו לעבוד.
לא אומר שפשענו, שקילקלנו במזיד, אבל לא באנו לתקן. באנו לעבוד, כדי שהכסף ימשיך לזרום במערכת. סה טו.
כדי לאזן את תחושת הניתוק הזה מהעולם ומהלב, התחלתי לגנן. השתמשתי בנסיוני כנער בנוי של קיבוץ מרום גולן, והסתערתי על כל פיסת מידע, באינטרנט ובעולם המוחשי, הקשורה לתחום. מהר מאד הבנתי ש"בזאת מסתיימים שידורנו", כמו שאמרו פעם ברוממה, ירושלים, בסוף כל ערב. או בעברית - סחבק עוזב קריירה של עשרים ומשהו שנה בשיקוף המציאות, ומתמסר להקמתה, שימורה וטיפוחה של המציאות היומיומית, יום יום.
ולכן, ביסוד החשיבה והמעשה של "גינה לי" עומדים עקרונות איתנים של גינון אחראי, יצירתי, ערני ומטפח את סביבתו, כשהאדם, כלומר הלקוח אך גם בניו ובנותיו ואפילו שכניו, הוא ללא ספק במרכז. יחד עם זאת, התפיסה אותה אני עמל לממש היא שהסביבה, הפלנטה וכל העוטף אותה, הם כאן בשבילנו וגם בשביל ילדינו, ועלינו להיות זהירים ואחראים כשאנו באים לחרוש את פניה.
עבדכם והשותפים למלאכה ב"גינה לי" מכוונים תמיד לסיפוקו של הלקוח אך מקפידים שהעשייה שלנו בגינון תהיה כזו שתרעיף בטובה גם על הדורות הבאים, שתהיה קשובה לצרכים של המקום מעבר לצרכים הנראים לעין והמידיים של השוכן בו.
אלו הם העקרונות של מה שאני מבין כבסיס של "גינון בר קיימא". אלו הם העקרונות שאני מתעקש לקיים, ולמצוא את הקו המוביל בין רצונותיהם של הלקוחות לעקרונות אלו. במילים אחרות - כיצד לעבוד עם כל לקוח על טיפוח הגינה שלו כמקום של תרבות, של סבלנות, של התבוננות ביופי והשתתפות בבריאתו.
מלים פילוסופיות אחרונות על גינון: הגן הוא ערש התרבות לטעמי. המקום בו מפנה האדם משאבים, מקום וזמן, לנפש ולצרכיה. אין זה אומר שאין הוא פרקטי, הגן. הוא יכול ואף כדאי שיסייע ביצירת האקלים הנכון סביב הבית או המוסד, הוא יכול לספק מרחב לשפע של פעילויות - ממשחק, דרך פגישות עסקים חשאיות (או פגישות חשאיות אחרות) ועד בישול תחת כיפת השמיים ואספקת חומרי גלם למטבח, הוא מגדיר את הטריטוריה ושומר עליה, אך הוא מעל הכל אמנות ואומנות משולבים היטב, כדי שנפש האדם תוכל מדי פעם לחזור לרגע למקום ממנו גורשנו פעם - אל גן העדן
