21/05/2025
הזמינו אותי לתכנן ולבצע בית ספר לבנות…
כבר בכניסה למתחם עצרתי את הפגישה.
לא יכול להיות שהכניסה למקום,
שאמור לתת תשוקה ומעוף ללימוד ויצירה
יראה כמו מגרש חניה!
אוקיי, מה ניתן לעשות? שאלה המנהלת.
נכניס חיים, נכניס ירוק,
נעצב רק את הכניסה למתחם!
שהתלמידות ירצו להכנס לפה וללמוד,
לצאת לפינות שנבנה וללמוד בחוץ.
בין התכלת והירוק,
בין הפרפרים וציוץ הציפורים.
סומכת עלייך! ענתה לי המנהלת.
וככה כעבור חצי שנה הדברים נראים אחרת לגמרי…
הבנות באות בשמחה,
נהנות מהטבע בתוך מסגרת הלימודים.
יוצאות ללמוד ולשבת בין הפרפרים והציפורים.
גישת הבנות ביחס ללימודים השתנתה לבלי היכר!
אני את שלי עשיתי!
אומרים,
מספיק מבוגר אחד שיאמין בך…
ואני מוסיף, ויתן לך פינה ירוקה של שקט ומעוף
כדי שתגדל להיות מי שאתה ומה שנכון לך!
ונוסיף לזה את כל המצב של היום,
מלחמות, מדיה, קשיים בלימודים, קשב וריכוז, ויסות חושי או רגשי ועוד ועוד…
לתת לילדים להתמודד עם כל השיט הזה מסביב
ועוד באווירה של חוסר שקט ושלווה זה קשה.
מריאן ויליאמסון אמרה פעם,
“הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול.
אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות?
אתם ילדיו של אלוהים.
כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.
נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו.
הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו.
כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו.
כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים.”
אז בואו נאיר את הילדים שלנו,
נעצים אותם ונגרום להם לזרוח,
נשאיר אותם ילדים ונשחרר אותם מעול החיים,
וננסה לתת להם קצת אושר פנימי ושקט נפשי.
אוהב אתכם💙
והתמונות…לפני והאושר של אחרי…
